כשבני זוג מחליטים להתגרש, הם חייבים לחתום על הסכם גירושין.
הסכם גירושין בנויי מכמה פרקים וכולל בתוכו התייחסות לנושאים שונים כגון: משמורתם של הילדים, והסדרי ראייה, הסדרים כספיים בעניין הילדים (מזונות), חלוקת רכוש ונושאים שבני הזוג בוחרים לכתוב בהסכם הגירושין.
לגבי משמורת ילדים והסדרי ראייה נהוג לשלב בהסכם גירושין הצהרות כלליות לגבי חינוך הילדים, ושטובת הילדים היא עקרון עליון העומד לעיני הצדדים בכל מחלוקת שתתעורר. חשוב לקבוע הסדרי ראייה קבועים התחומים בימים, שעות מקום איסוף הילדים והחזרתם.
מזונות הילדים נקבעים לפי צורכי הילדים מחד ולפי הכנסתו של האב מאידך.
חלוקת רכוש מתייחסת לרכוש רכבים חשבונות בנק וזכויות פנסיוניות. יש לזכור שהחובות של הצדדים אף הם משותפים.
הסכם הגירושין כולל פרק המתייחס להסדרת הגט על פי רוב כתוב בהסכם שהבעל מסכים לתת לאישה גט והאישה מסכימה לקבל מהבעל גט. נהוג לחתום על בקשה משותפת לגירושין ולסידור גט לפני מועד אישור של הסכם הגירושין. יש לשים לב שסידור הגט וטקס הגירושין הם בסמכותו הבלעדית של בית הדין הרבני, לכן גם שאושר הסכם הגירושין בבית משפט לענייני משפחה, האישור אינו מחייב הצדדים להתגרש.
אחרי שהצדדים חתמו על הסכם הגירושין עליהם לפנות לבית הדין הרבני או לבית משפט
לענייני משפחה על מנת שיאשרו את הסכם הגירושין ויתנו לו תוקף של פסק דין. בית
המשפט לענייני משפחה או בית הדין יבררו עם הצדדים אם הבינו את תוכנו של הסכם
הגירושין, ואם החתימה על הסכם הגירושין נעשתה ללא לחץ וכפייה.
כותבת המאמר הינה עורך דין גירושין, בעלת תואר שני במשפטים. לפרטים נוספים עורך דין גירושין
